בעולמנו המעלה הרוחנית הנפלאה "נחבאת אל הכלים". במציאות ישנם על פי רוב שני סוגי בני אדם: אותם אשר בקשו לעסוק בצד הקדושה הרוחני העליון, ובעולם החול המדעי עסקו רק מתוך הכרח. לחילופין, אותם אשר בקשו לעסוק בחיים הקיומיים, ובגילויים המדעיים הטבעיים, והעיסוק ברוח ובקדושה נדחה או נעשה מתוך הכרח. המשותף לשתי הגישות הללו שחיים הכוללים את גילויי הכוחות הרוחניים העזים תוך חיים מלאים בעולם הזה יוצרים מלחמה פנימית בלתי פוסקת וחיים מתוחים.
בישיבת "אורות הזורעים" אנו מנסים לגלות, להבין ולהפנים שעולם החול, המדע והיצירה הם הכלים בהם מתגלית עוצמת העולם הרוחני העמוק. לכן עולם החומר דורש התייחסות חמורה, עמוקה ונתינת ערך וחשיבות למקומו "ככלי מחזיק ברכה" לעולם הרוח. ללא הבנת מקומו וערכו לא תוכל הקדושה שבטבע להתגלות. כל זאת תוך ההבנה שהרוח היא התוכן, הנושא העיקרי והעליון הנותן לכלי את מציאותו וייחודו. לשם כך אנו משתדלים לזרוע זרעים להפרחת תלמידי חכמים יראי שמים, בעלי הסתכלות מקפת ורחבה עם כושר עיון וניתוח אשר ילמדו ברמה גבוהה מאד בעיון ובסקרנות, בגילוי, ובבניית אישיותם הכוללת ומאחדת את כל כוחות הנפש באושר, למילוי ייעודם בחיים.
העיקרון:
"אינו דומה האור שנולד מהתחברותה של תורה לנפש זו לאור שנולד מהתחברותה לנפש אחרת" (הרב קוק)
על כן אופי הלימוד בישיבה הוא מתוך גילוי אישי אשר יצור הזדהות נפשית מתוך הבנה שהתורה אינה ערך חיצוני לאדם אלא, הוא שורש נשמתו בבחינת "חיי עולם נטע בתוכנו".
כמו נטיעה שכל העץ כבר נמצא בשלמותו וצריך רק לגדלו, כך כל אחד בדרכו המיוחדת חושף את אישיותו ומביאה לידי גילוי. באופן זה מתגלה תורה שאינה זרה לנו אלא, היא עומק תוכיותנו. כל עוד לא יגלה כל אחד את תוכיותו לא תתגלה כל התורה בעולם. על כן בנוסף להזדהות האישית אנו מדגישים את גודל האחריות של כל אחד ואחד להאדרת התורה.
